כסא נדנדה מקרטון

מימין הכסא המוכן, משמאל הכסא בתהליך

אחד הדברים שאני גאה עליהם במיוחד – כסא נדנדה דמוי עץ שעשוי מקרטונים שמצאתי ברחוב/בחדרי אשפה.

לא היתה לי תבנית מוכנה מראש עם מידות שלפיה הכנתי את הכסא ולכן היו כמה ניסיונות בדרך. הרכבתי חלקים, ראיתי אילו עוד חיזוקים צריך, פרקתי והוספתי והרכבתי שוב עד שהגיע הזמן להרכבה הסופית עם דבק. לכן צר לי שאין לי אפשרות לכתוב כאן באופן מסודר כמה חלקים צריך להכין מראש ומה המידות והזוויות המדויקות. את הכל מדדתי תוך כדי העבודה.

למרות זאת אני חושבת שבעזרת התמונות אפשר להבין את התהליך והעקרונות, כך שמי שרוצה לבנות בעצמו יכול להעזר בפוסט הזה לקבל נקודת מוצא טובה.

נפלאות קרטוני אריזות הטלויזיה:

  1. קל יחסית למצוא אותם. לא להאמין כמה טלויזיות אנשים קונים. משיטוט בשכונות והצצה לחדרי אשפה או ליד הפחים בחוץ אפשר להסיק שאנשים קונים ומחליפים טלויזיות הרבה יותר מכל מכשירי חשמל גדולים אחרים. לכן לא היה מאד קשה למצוא מספיק קרטונים להכנת הכסא. לקח זמן למצוא את כל הקרטונים, אבל גם לא השקעתי בזה זמן באופן מיוחד. יש המון בתים באזור שלא הצצתי לאזור פחי האשפה שלהם. וגם לא יצאנו לסייר עם רכב לצוד קרטוני בר בערבות תל-אביב הנרחבות. אם הייתי עושה את זה אני בטוחה שביום אחד הייתי מוצאת את כל הקרטונים. אבל כל אחד והבילויים שלו.
  2. מכל אריזה כזאת יוצאים שני חלקים גדולים ועוד חלקים קטנים שפשר להשתמש בהם לחיזוקים.
  3. הם בדרך כלל לא מקומטים ופגומים. בתחתית האריזה יש בדרך כלל קלקר מלבני ששומר על הצורה, ובניגוד לקרטונים של מקררים או מכונות כביסה הם די שטוחים ולכן פחות נוטים להמעך.
  4. הם נקיים. בגלל הגודל לא דוחסים אותם לפח האשפה, ורק מניחים אותם בחוץ. ומפני שהאריזה של הטלויזיה די שטוחה לא זורקים בפנים זבל. הפסולת היחידה שמוצאים בדרך כלל באריזות האלה הם שקיות, קלקרים, חלקי פלסטיק ויריעות ניילון או ציפוי אחר שהגן על המסך. את היריעות האלה אפשר לשמור לאריזת דברים ששולחים בדואר, לאריזה לקראת מעבר וכו'.
  5. הם בדיוק בעובי המתאים. הקרטון הוא דו-גלי עמיד ונוח לעבודה.

ההתחלה – תכנון

למה הכסא ישמש? מה הרוחב שצריך להיות לו? מי ישתמשו בו ובאיזה חדר הוא יהיה? אחרי שעונים על כל השאלות יש תמונה ברורה יותר מה מחפשים. מסתכלים על כסאות קיימים שיש להם מידות מתאימות פחות או יותר, ועושים חיפוש באינטרנט לקבל רעיונות ולהבין מה הצורה והזוויות שצריכים להיות לכסא.

כדי להכין את התבנית השתמשתי בכסא נוח קיים שיש לו את המידות שרציתי. השכבתי אותו על הצד על הקרטון, ושרטטתי את הצורה על הקרטון כדי לסמן את הזווית של הישיבה ואת הגובה המתאים לרגליים.
עשיתי שינויים בהתאמה למה שרציתי. השינוי העיקרי הוא התחתית של הכסא שאותה עשיתי מעוגלת אבל בזווית די רחבה כדי שיהיה נוח להתנדנד (אפשר לקבל השראה גם מתמונות באינטרנט של כסאות נדנדה), ושיניתי גם את הזווית של הגב כדי שיהיה נוח לקריאה. את כל זה ציירתי ישירות על הקרטון. אפשר לראות את הסימונים השונים של עיפרון, מחיקות וטושים בגוונים שונים של השינויים והתיקונים שעשיתי עד שהגעתי לצורה הרצויה. לא לפחד לצייר ביד חופשית על הקרטון, אפשר לתקן ולמחוק או לשרטט מעל זה עט בצבע אחר. במילא אף אחד בסוף לא יראה את הסימונים.

ההתחלה - קרטון של אריזת טלויזיה

הקרטון הזה לא היה מספיק גדול לכן הוספתי חתיכה למעלה. בשלב הזה רק חיברתי עם מסקינגטייפ. בשלב הבא הדבקתי עם קרטון צר לאורך לחבר את שני החלקים (לא רואים בצד הזה) וחיזקתי עם פס נייר דבק חום.

חותכים את החלקים

חתכתי את הצורה הסופית עם סכין חיתוך.

ועכשיו יש תבנית מוכנה שבעזרתה אפשר לסמן ולחתוך עוד 6 חלקים כאלה.

במקרים שהקרטון לא היה מספיק גדול הדבקתי חלקים נוספים. עכשיו היו לי 7 חלקים גדולים בצורת הכסא.

מדדתי והכנתי 3 מלבני קרטון שיהיו החלקים האנכיים המוצלבים. הם מהווים את הבסיס העיקרי לחיזוק הכסא. חשוב להקפיד שהמלבנים האלה יהיו בכיוון הנכון כשהפסים של הקרטון (הגלים) אנכיים.
חתכתי חריצים מתאימים בחמישה מתוך החלקים הגדולים של צורת הכסא. בשני החלקים שיהיו החלקים מימין ומשמאל של הכסא לא חתכתי חריצים. הם יודבקו בסוף משני הצדדים. בחרתי את השניים שהיו הכי חלקים. (לא רואים אותם בתמונה הזאת).

עכשיו מחברים את כל החלקים כדי לראות איך הכל יושב ביחד. חשוב לא להדביק שום חלק בשלב הזה. זה נועד רק לראות מה עוד חסר ואם יש הבדלים מהותיים בגדלים, והאם יש צורך לחתוך חלקים בולטים. את שני החלקים החיצוניים חיברתי רק עם מסקינגטייפ באופן זמני כדי שאפשר יהיה לראות את הצורה.

למרות שהכל רעוע עדיין, לא מודבק ואין מספיק חיזוקים, בכל זאת אפשר ורצוי להתיישב בזהירות על הכסא כדי לבדוק אותו. בגלל שהישיבה בשלב הזה מאד לא נוחה רצוי לפרוס על הכסא שמיכה מקופלת לשניים כדי לרכך את המגע.

הבדיקה הזאת חשובה כדי לראות האם התכנון באמת סביר. חבל יהיה להמשיך עם הבניה רק כדי לגלות בשלב מאוחר מדי שהכסא בלתי נוח בעליל כי הוא גבוה/נמוך/צר מדי, או בזוית לא נוחה לישיבה. עדיף לגלות את זה עכשיו ולעשות את התיקונים הדרושים (או להתחיל מההתחלה) מאשר להשקיע עכשיו זמן ועבודה במשהו שלא יהיה נוח בסופו של דבר.

לשמחתי הכל היה בסדר ואפשר להמשיך. בשלב הזה אפשר לתכנן ולסמן איפה צריך עוד חיזוקים. למשל ברור שצריך עוד מלבן רחב שיחבר את החלקים באזור הגב העליון, ועוד אחד באזור השוקיים.

מדדתי וחתכתי 2 מלבנים כאלה וחתכתי בהם חריצים. חתכתי גם חריצים מתאימים בכל חמשת החלקים הגדולים של הכסא. רוחב החריצים הוא כעובי הקרטון.

עכשיו יש שני חלקים חיצוניים שאין בהם חריצים. וחמישה פנימיים שיש בהם חריצים לשילוב עם שלושת החלקים האנכיים.

מתוך חמשת החלקים האלה הוספתי לשלושה מהם חריצים נוספים וחלקים מוצלבים קצרים.

יש שלושה חלקים כאלה
ושני חלקים כאלה

מסדרים אותם לסירוגין, ושוב מחברים את כל החלקים (עדיין בלי דבק). רק את החלקים החיצוניים מצמידים באופן זמני עם מסקינגטייפ.

שוב בודקים מה חסר ואיפה צריך להוסיף חיזוקים רוחביים. הכל בסדר? יופי אפשר להתחיל להדביק.

בניה והדבקה

מפרקים הכל ומתחילים להדביק.

מתחילים מהמרכז, וממשיכים לכיוון הצדדים. כך קל יותר לגשת עם אקדח הדבק לכל מקום.
מרכיבים את החלק האמצעי עם שלושת החלקים הרוחביים המרכזיים, ומחזקים את החיבורים עם דבק חם.

מוסיפים ומדביקים עם דבק חם את החלקים מימין ומשמאל. מוסיפים ומדביקים את החלקים הנוספים מימין ומשמאל. ובסוף גם את שני החלקים החיצוניים. שני החלקים האלה מתחברים רק עם דבק ולא עם חלקים מוצלבים לכן צריך לשים לב היטב להדביק אותם במקום הנכון.

אחרי שכל החלקים האלה במקום אפשר להוסיף ולהדביק את החלקים המוצלבים הנוספים האופקיים.

עכשיו זה הזמן למדוד ולחתוך הרבה מלבני קרטון נוספים שיהיו ברוחב הרווחים בין הקרטונים, ולהדביק אותם לשם חיזוק בכל מקום בהם יש רווחים גדולים מדי. כמה שיותר, יותר טוב.

עד כמה שמשתדלים למדוד ולחתוך בצורה מדויקת, תמיד יש רווחים או הבדלים בגובה. זה הזמן לבדוק את כל החיבורים ולראות האם יש מקומות בהם צריך להוסיף קרטון בין חיבורים ואיפה צריך לחתוך חלקים בולטים.

שיוף

בשלב הבא משייפים כל מה שבולט. (אין לי תמונה של השלב הזה).
הכנתי בלוק של קרטון עם כמה שכבות באורך הרוחב של הכסא. הדבקתי על צד אחד שלו נייר שיוף, וכך יצרתי כלי שיוף ישר וארוך שמתאים במיוחד לכסא הזה. בגלל שהוא ישר וברוחב הכסא יכולתי לשייף בקלות יותר את החלקים הבולטים.

הדבקת המעטפת

לכל אורך הכסא מדביקים את החלק החיצוני. כמובן שלא היה לי קרטון עד כדי כך ארוך, אז השתמשתי בשלושה והקפדתי לשמור על נקודות חיבור ישרות ואחידות.

רציתי להשתמש בקרטון עבה כדי שיהיה כיסוי מסיבי יותר לכסא, אבל הוא היה מאד לא נוח לעבודה, היתרון שלו כחומר לבניה הוא החסרון שלו כחומר שאמור להיות גמיש. נאבקתי איתו רבות עד שהתייאשתי ועברתי לקרטון דק יותר, מהסוג שבו איקאה אורזים את הרהיטים.

חותכים קרטון ברוחב גדול יותר מזה של הכסא, שמים לב שהפסים של הקרטון יהיו לרוחב, אחרת אי אפשר יהיה לעגל את הקרטון.
מעגלים את הקרטון ומדביקים אותו לכסא. אני השתמשתי בשילוב של דבק פלסטי ודבק חם. בנקודות בהם התכוונתי להשתמש בדבק חם (כמו למשל באזורים הקרובים לקצה) לא מרחתי דבק פלסטי.

מורחים דבק פלסטי על אזור אחד, מדביקים דבק חם לאורך השוליים החיצוניים ומצמידים את הקרטון למשך כדקה עד שהדבק החם מתקרר קצת ואז אפשר לשחרר.

מדביקים עוד אזור באותה דרך עד שמדביקים את כל הקרטון, לכל אורך הכסא.

חותכים בזהירות עם סכין חיתוך את כל העודף.

עכשיו אפשר לראות איפה יש רווחים גדולים מדי בין המעטפת לחיבורים של הכסא. במקומות שאפשר מרחתי דבק חם והצמדתי חזק עד שהדבק התקרר.

באופן עקרוני הרהיט גמור ואפשר לשבת עליו בבטחה, מעכשיו זה קוסמטיקה.

מילוי חורים ופגמים (לא חובה)

לפני שמשייפים כדאי למלא חורים, פגמים ורווחים גדולים שנוצרים. זה לא שלב חובה אם מדובר ברהיט עם קווים ישרים, ומקפידים על חיתוך והדבקה מדוייקים. אבל אם זה לא המצב, ואם רוצים ללכת על מראה כמה שיותר נקי ומדויק, אז כדאי למלא רווחים.

כדי לעשות את זה הכנתי תערובת מילוי שהחומר העיקרי בה הוא… קרטון. אפשר גם לקנות חומר למילוי עץ, אבל גיליתי שאפשר לייצר בבית מה שצריך תוך כדי ניצול שאריות של קרטון.

גזרתי פס של קרטון לקוביות קטנות, וטחנתי אותם בבלנדר חזק (ויטמיקס או שווה ערך). אני לא יודעת איך זה יעבוד עם בלנדרים מהסוג הרגיל.

אחרי שטוחנים מרימים את המכסה, תוך כדי שמרחיקים את הפנים, כי עולה עננה של אבק קרטון. את מה שיוצא שומרים בקופסה.

שמים חלק מהאבקה בכלי קטן ומוסיפים מעט דבק פלסטי בהדרגה עד שמתקבלת משחה נוחה למריחה ולא נוזלית. מוסיפים עוד אבקה או עוד דבק פלסטי לפי הצורך.

מורחים את המילוי בכל מקום שבו יש רווחים או שקעים, מיישרים עם מקל ישר/קרטון/מה שזה לא יהיה. זה לא נראה הכי אטרקטיבי, כי יש לזה צבע ומרקם של בוץ, אבל זה עושה את העבודה.

אחרי שזה מתייבש היטב עוברים עם נייר שיוף כדי להחליק, שלא ישארו חתיכות בולטות. עוברים עם האצבע כדי להרגיש מה לא חלק מספיק.
גם בכל המקומות בהם היה עודף של דבק חם צריך להסיר בזהירות את השאריות עם סכין חיתוך, ולשייף.

בתמונה הזאת אפשר לראות שהשיוף הוריד קצת מצבע ההדפסה של הקרטון, אבל זאת לא באמת בעיה.

עיטוף השוליים עם נייר דבק חום

זה השלב הבעייתי מבחינת חומרים כי לא מוצאים את נייר הדבק הזה בכל מקום. זה נקרא נייר דבק בהרטבה, ולצערי בחנויות לחומרי בנין שאני בדקתי לא מכירים אותו. אני קניתי גליל כזה בחנות ארטא בתל-אביב, הוא לא יקר במיוחד ומספיק להרבה פרוייקטים.
זהו גליל של פס נייר שמצדו האחד יש דבק יבש שמתחיל לפעול כאשר הוא נרטב. התפקיד של הנייר הוא כפול: 1. להוסיף חיזוק לחיבורים של הקרטונים. 2. להחליק את הפינות ולטשטשט את הצד הגלי של הקרטון.
חותכים פיסה לא ארוכה מדי ממנו, מרטיבים את הצד של הדבק בעזרת ספוג רטוב ומצמידים לפינות. מחליקים כדי שיצמד היטב ולא ישארו קמטים בולטים.

מאחר והכסא הזה כולו קימורים, מצמידים את הנייר לחלק הקמור, וגוזרים פסים בחלק השני כדי לעקוב אחרי הקימור. כמו שרואים בשלושת התמונות הבאות.

איך זה נראה בסוף

עיטוף בנייר חום (לדעתי ממש לא חובה)

מטרות העיטוף בנייר היא להחליק את כל החיבורים, לטשטש את הפסים של הקרטון למראה חלק יותר, ולהוסיף שכבת הגנה נוספת לפני הצביעה.

הכנתי כמה רהיטים וזו הפעם הראשונה שהדבקתי נייר חום, וזאת ככל הנראה תהיה גם הפעם האחרונה.

הסיבה העיקרית היא שזה המון עבודה, ואם לא מחליקים את הנייר כמו שצריך נוצרים קמטים שעומדים בניגוד למה שניסינו להשיג פה, אז צריך להאבק הרבה עם הנייר, להרים, למתוח ולהחליק כדי להגיע למינימום קמטים.

סיבה נוספת היא שהדרך העיקרית להשיג נייר חום הוא לקנות גליל נייר כזה, ולא מסתדר לי בראש באופן אישי לקנות בכוונה תחילה הרבה נייר בשביל פרוייקט שעיקרו מיחזור נייר. אז אני בספק אם אשתמש בנייר כזה לפרוייקט הבא.

הניירות שהשתמשתי בהם לכסא הזה היו מאריזות גדולות של אוכל לחתולים.
גיליתי שהאריזה מורכבת משלוש שכבות: החיצונית המבריקה עם ההדפס, ושתי שכבות פנימיות של נייר חום. נייר מצויין שכדאי לשמור ואפשר לעשות בו שימושים רבים למשל לאריזת מתנות. היו לי עדיין כמה גליונות כאלה והשתמשתי בכל מה שהיה לי לכסא הזה. באיזה שהוא שלב נגמרו לי אז בחלקים האחוריים ובתחתית של הכסא לא הדבקתי נייר חום.

חותכים חתיכות גדולות של הנייר, מורחים על המשטח המיועד להדבקה תערובת מים ודבק פלסטי (השתמשתי בספוג בשביל זה, אבל אפשר עם מברשת או עם היד), מצמידים את הנייר למשטח, מורחים מעליו כמות נאה של התערובת ובעזרת ספוג או היד מחליקים כדי שלא יהיו קמטים. ומיד יש קמטים. צריך לעבוד מהמרכז כלפי חוץ, ומדי פעם להרים את הניר, למתוח בזהירות כדי שלא יקרע ולהצמיד שוב, כך עד שהכל מודבק חלק.

בתמונה הזאת החלקים הצדדיים של הכסא מצופים בנייר חום.

לחלק הארוך של הכסא גזרתי פיסות נייר ארוכות. קל יותר לעבוד ככה עם חלקים מעוגלים וגם הפסים הולכים באותו כיוון של הקווים של הקרטון.

צביעה

עברתי כמה שלבים של נסיונות. בפעם הראשונה צבעתי בצבע חום עמוק, במטרה שהוא יהיה שכבת בסיס שעליה אצבע בצבע חום בהיר, והצבע הכהה מתחת יציץ ויתן עומק. זה לא עבד טוב. השכבה השניה שניסיתי להכין מצבעים שהיו לי בבית יצאה ורודה מדי, והאפקט היה מאד לא מוצלח, לכן צבעתי כבר הכל באותו צבע ורוד. אני חוסכת מכם תמונות של שתי השכבות האלה.

בשכבה השלישית כבר הגעתי לצבע טוב יותר.
מאחר והקרטון יצר פסים בגלל הקימורים של הכסא, רציתי להשתמש בפסים האלה כדי לדמות מראה של עץ. צבעתי בכיוון אחד עם מברשת צבע ולא עם ספוג כדי להגיע לאפקט, והוספתי גוונים כהים ובהירים כדי שהצבע לא יהיה אחיד ויתן תחושה טבעית יותר.

עדיין לא הייתי לגמרי מרוצה, אבל מצאתי בחנות את הצבע שהיה קרוב למה שדמיינתי – חום חם.

צבעתי קודם את החלק התחתון והצדדים.

דיללתי את הצבע בקופסה קטנה עם מים כדי שלא יהיה אטום, ואפשר יהיה לראות את שכבת הצבע מתחת. צבעתי בתנועות ארוכות בעזרת מברשת רחבה, והשתדלתי לשמור על קווים ישרים ולהגיע מקצה אחד לקצה השני.
מאחר והצבע מאד נוזלי צריך לשים לב לטפטופים, וליישר אותם עם המברשת.

צביעת כסא הקרטון באפקט של עץ

אחרי שמתייבש לחלוטין, הופכים את הכסא וצובעים את הצד השני באותה דרך.

טדאם!

cardboard rocking chair diy
faux wood painting

בדרך כלל בשלב הזה אני צובעת כמה שכבות של לכה על בסיס מים. הפעם החלטתי לוותר כי נראה לי שיש מספיק שכבות של צבע אקרילי שמגינים על הקרטון מלחות.

ריפוד

אפשר לשבת על הכסא בנוחות רבה גם בלי ריפוד. אבל בגלל שרציתי שהכסא ישמש לי כמקום נוח לקריאה וישיבה ממושכת, רציתי בכל זאת לרפד אותו קצת.

לכאן נכנס מיזרון ספוג דק וקטן שהיה לי. אני כבר לא זוכרת איך הגיע אלינו, ולמה שימש בעברו הרחוק, והיה שלב בו רציתי לזרוק אותו. אני שמחה שהחלטתי לשמור אותו במקום.
לציפוי השתמשתי במה שנשאר לי מציפה גדולה וישנה ששימשה לי בעבר לפרוייקט אחר.

החלטתי להשאיר שוליים ארוכים של הבד בקצה אחד, לקפל, ולהפוך את זה לכיס לספרים וכו'. גיליתי יתרון נוסף של הכיס – הוא נותן משקל לצד הראש של הריפוד, וכך הריפוד נשאר במקום ולא מחליק מהכסא.

הכיס היה רחב מאד אז תפרתי במרכז שלו כדי שיהיו שני כיסים.

הנה הכסא הגמור כולל הריפוד. הוספתי גם כרית לישיבה, אבל אפשר גם בלעדיה.

כסא נדנדה מקרטון עם ריפוד בד

ובתוספת ילד שעוזר להדגים ישיבה על כסא במרפסת, בחורף, עם תה.

אופיר שותה תה על כסא הנדנדה שהכנתי

~fin~

רהיטי קרטון קודמים שהכנתי: שידה לטלויזיה, מיני שולחן קפה.

אשמח לשמוע תגובות ושאלות, אז השאירו תגובה למטה. ואם הפוסט עורר השראה ליצור משהו אשמח באופן מיוחד לראות את התוצאות.

ומי שרוצה לקבל עדכונים על פוסטים חדשים יכול להירשם בטופס בצד (או למטה בניידים). או עקבו אחרי העמוד שלי בפייסבוק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *