שולחן/שידה קטנה על גלגלים, להניח כוסות וצלחות וכו' כאשר צופים בטלויזיה.
זה הצד הפונה לספה. בפנים יש מקום לקופסת השלטים, ולדברים נוספים שרוצים שיהיו בהישג יד כשרובצים על הספה.
הפעם בלי הרבה הסברים, בעיקר תמונות משלבי התהליך. התהליך דומה מאד לבנית שידת הטלויזיה מהפוסט הקודם, ההבדל הוא שהפעם מדובר ברהיט שהוא רבע מהגודל, ושאמור לשאת משקל נמוך יותר לכן בשלד הבסיסי יש רק צלע אחת באמצע ולא שתיים. כל השאר מאד דומה.
עברו 5 שנים (!) מאז הרהיט הקודם שהכנתי מקרטון, מאז המשכתי לשמור קרטונים בבית, מפנטזת על שלל הרהיטים שאבנה, ואני חייבת לספר שקרטונים לא משתבחים עם השנים. הם קולטים לחות ומתמלאים באופן מפתיע באבק. תארו לכם.
קרטונים שכן עושים מהם רהיט ומצפים אותם בשכבות צבע ולקה – נשמרים יפה מאד.
בכל מקרה, כשעלה הצורך בשידת טלויזיה שתהיה פונקציואנלית יותר מהשידה שיש לנו עכשיו, הכרזתי שבשום אופן לא קונים, אני אכין לבד! וסופסוף נעשה משהו עם הקרטונים המאובקים האלה.
אני אתחיל מהסוף, כך נראית התוצאה סופית
ועכשיו תמונות מהתהליך והסברים, כולל תובנות בעקבות טעויות שעשיתי בדרך.
המוכר בחנות הטלפונים הסתכל על הטלפון שלי ואמר בצער שלטלפון LG2 אין לו כבר כיסויים.
אחרי שנה וחצי הטלפון שלי נחשב כבר ענתיקה. אבל לא התייאשתי. במקום לחפש בחנויות אחרות החלטתי לנצל את ההזדמנות ולשפץ את הכיסוי שכבר יש לי. הוא שירת אותי נאמנה, באמת שלא היו לי שום תלומות, הבעיה היחידה שלו הוא שהוא התחיל להתקלף.
אז טירדאסטי אותו
בשלב ראשון מצאתי בד בצבע מתאים. אני שומרת חולצות בית-ספר של הילדים, כאלה שאין לי למי להעביר כי יש עליהם סמל בית ספר שכבר נראה מצ'וקמק. יש לי אוסף די נאה בצבעים שונים של חולצות כאלה.
לעבודה מהסוג הזה טריקו הוא לא הבחירה הטובה ביותר. הוא דק והוא מאד אלסטי, אז הוא פחות נוח לעבודה, אבל זה מה שהיה ועם זה ננצח.
אני בעד לנסות קודם להשתמש בחומרים שכבר קיימים במקום לקנות במיוחד. המטרה: לצמצם זריקת זבל, לצמצם קניות מיותרות, והיתרון הנוסף הוא פתרונות יצירתיים ואילתור שיכולים להוביל לתוצאות מעניינות יותר.
רציתי תיק מרופד למצלמה, אבל כזה שיהיה מינימלי בגודל שלו, כך שיהיה נוח לשאת אותו בתיק, אבל שיהיה בו מספיק מקום למצלמה, לרצועה שלה, לסוללה הנוספת, ולמטלית ניקוי של העדשה.
יש הרבה סוגים של תיקים למצלמות, אבל הם בדרך כלל דברים מאסיביים יותר, ואני רציתי משהו שיהיה בדיוק בגודל שאני רוצה, ובאותה הזדמנות שגם יהיה לו מראה עם טאץ' אישי יותר.
החלטתי להכין לבד ולהשתמש בשיטה של הלחמת שקיות, שיטה שאני בכל מקרה רוצה להתנסות באפשרויות הרבות שלה.
התחלתי ביריעת פצפצים כפולה, הגובה הוא פעמיים הגובה הסופי + החלק העליון שיהיה הסגירה.
גם לאופיר יש תיק משלו, שנסרג משקיות פלסטיק בצבעים שהוא בחר.
כמו בתיק של שחר גם הוא נסרג בסיבוב לאותו כיוון, כך שנוצרת טבעת רחבה.
את החלק התחתון סגרתי בסריגה.
לחלק העליון סרגתי תוספת של מלבן שיהיה הסגירה של התיק.
התיק שימושי במיוחד כשהוא הולך לחוג למשל, וכך הוא יכול לקחת איתו מפתחות, את הקוביות D&D, בהמשך הוא גם יוכל לקחת איתו את הטלפון הנייד שיהיה לו מתישהו.
נתחיל מזה שגם אנשים לא טבעונים טעמו מהלאבנה הזו ואמרו שהיא מצוינת ואף טובה יותר מלאבנה רגילה.
חשוב לתת קרדיט – המקור למתכון הוא מהספר של מיוקו שינר, Artisan Vegan Cheese.
הסיבה שאני כותבת את המתכון בבלוג, ולא רק הפניתי אתכם לספר, היא שיש לי תוספות והערות על מה שמיוקו כתבה, ובנוסף אתם מקבלים אותו בשפת הקודש.
את התיק הזה מדגמנת האחיינית הקטנה שלי אור. לראייה כמה זמן לוקח לי לעדכן את הבלוג רק נציין לדוגמה שהפצפונת קטנטונת הזו התגייסה אתמול לצבא. בהצלחה אורקי!
תיק בצבעים ורוד-ירוק. בסוף הסריגה הוספתי כמה "גרעינים" מניילון שחור.
שחר עם התיק שסרגתי עבורו (שנת 2010)
סרוג משקיות פלסטיק, בצבעים שונים שהוא בחר. סרגתי רצועה ארוכה במיוחד כדי שיוכל לשאת אותו באלכסון.
בגלל נטייה קלה של הנער לכרסם דברים בהיסח הדעת, הרצועה במשך הזמן לא עמדה בלחץ השיניים ונפרמה. השלב הבא היה לתקן את הרצועה, אבל בהמשך סרגתי לו תיק חדש.
אותו ילד 5 שנים אחרי, עם התיק החדש.
