אחד היתרונות שיש ילדים הוא שהם מעודדים אותך ליצור. אופיר (כתה ג') עבד בשיעור אמנות בבית הספר עם חימר, מלא התלהבות ביקש שנקנה גם. לא באמת התחשק לי להתעסק עם חימר ונזכרתי בימים ההם שבהם יצרתי בדאס. יצרתי המון בדאס, אפילו מכרתי באיזו תקופה מסיכות מדאס בשוק בנחלת בינימין אבל זה סיפור לפעם אחרת.
בקיצור, הלכנו לחנות למוצרי אמנות. דאס לא היה להם, אבל היה Do& Dry- Modelling material של חברה בשם Creall. והתיישבנו ליצור ביחד.
לשנו, רידדנו, ועם חותכנים עשינו צורות, ואחרי שהתייבשו לגמרי (אחרי יומיים), צבענו אותם.
הקפדנו לעשות חור בקצה כל צורה כשהחומר היה עוד רטוב כדי שיהיה אפשר לתלות אותם אחר-כך. בתכנון לעשות מהם מובייל.
היה כיף ליצור ביחד ולצבוע, ולראות איך הראש שלו עובד ואיך יש לנו גישות שונות לגמרי. הגישה שלו ליצירה הרבה יותר משוחררת ופחות ביקורתית. אני יכולה ללמוד ממנו הרבה.
עם חלק מהחומר יצרנו כדורים, השחלנו כל כדורון על קיסם, והשארנו את הקיסם בפנים עד שיתייבש לגמרי. לא כדאי להוציא את הקיסם משום שהחומר מתכווץ קצת כשהוא מתייבש, והחורים עלולים להיות קטנים מדי אחר"כ או להיסתם לגמרי.
מבט מקרוב. החור לתליה הוא החור שבגב הציפור, החור בראש הוא העין שלה.
רק רציתי לוודא שזה ברור. אנחנו לא עומדים לתלות ציפור דרך העין שלה, זה יהיה קריפי.
במקביל החלטנו גם לעשות יצירה חופשית, ואז נזכרתי בבייבי גרוט.
למי שלא מכיר את שומרי הלגקסיה אז הנה סרטון קטן מסוף הסרט הראשון:
נכון שהוא חמוד להפליא?
אז הלכתי על זה. השתמשתי בתמונת רפרנס שמצאתי בגוגל. הטעות שלי היא שהתייחסתי אליה באופן כללי ולא הקפדתי באמת לעבוד לפי התמונה. הוא יכול היה להיות מוצלח יותר מבחינת הפרופורציות, והראליסטיות של המרקם, אבל זה מה יש.
לא צילמתי את השלב הראשון, שבו כופפתי אטבי משרד מתכת כדי ליצור שלד שעליו שמתי את החומר. את האטב הראשי תקעתי בגוש של החומר כדי שיהיה יציב בזמן שאני עובדת. בגלל שהראש תקוע על המתכת הוא בעצם יחידה נפרדת ויכול להסתובב לכיוונים שונים אם רוצים.
בשלב הזה הוא היה חלק מהגוש שעליו עמד.
עוד בשלב שהיה רך עברתי עם קיסם על הקווים כדי להדגיש אותם, והוספתי קווים נוספים בגזע, בענפים ובפנים.
כאשר התייבש לגמרי מצאתי עציץ קטן שהיה לנו במקרה (מאחד מאותם רבבות של שתילים שהצלחנו להרוג במשך השנים בבית). חתכתי את החלק התחתון של הגזע, ו"שתלתי" אותו בעציץ. הוספתי הרבה חומר לעציץ כדי שיהיה כבד ויציב יותר, ועל השכבה העליונה יצרתי טקסטורה של אדמה בעזרת מברשות קשות.
כשהתייבש לגמרי צבעתי בצבעי אקריליק. קודם את גרוט ואת האדמה ואחרי שהתייבש גם את העציץ.
בפעם הראשונה הצבע היה כהה מדי, ומשום מה גם מבריק.
העיניים "מבריקות" כי שמתי בכל אחד מהם נקודה קטנה של צבע לבן פנינה.
בשכבה הבאה צבעתי עם צבע בהיר יותר וגם של חברה אחרת שיש לו גימור מאט. אולי מאט מדי אבל די מספיק עם הקטנוניות הזו. עם הגוון הזה הוא מזכיר קצת שוקולד מקופלת…
והנה הוא ועציצו צבועים לגמרי, מוצגים לגאווה ליד הטלפון שלי, כדי שתוכלו לקבל מושג לגבי הגודל.
כך נראית האדמה
והנה גרוט יושב בנחת עם חברים. העמדה הזו היא כמובן רק לצרכי הצילום. אין לי שום כוונה שהוא ירטב בכל פעם שנשקה את הנענע.
