הדרכה: איך אפשר לסרוג משקיות פלסטיק (תיקים, סלסלות, שטיחונים ועוד)

איך סורגים משקיות ניילון

איך הופכים שקיות פלסטיק משומשות (או כמו שקוראים להם בדרך כלל שקיות ניילון) למשהו חדש ומגניב? איך יוצרים "חוט צמר" מוכן לסריגה מכל השקיות האלה שמצטברות בארון וחבל לזרוק אותן כדי שלא יוסיפו לזיהום הכולל.

אני תכף אסביר, אבל קודם כל משהו חשוב:

מילת המפתח היא מיחזור, ושימוש במשהו במקום שייזרק לפח, לכן אני משביעה כל מי שרוצה לסרוג משקיות:

עדיף תמיד לקחת תיקים ושקיות בד רב פעמיות כשיוצאים לקניות, ולהמנע ככל האפשר מלקחת שקיות מיותרות מחנויות.
לא להתפתות לקחת שקית מחנות רק בגלל שיש לה צבע מגניב שמתאים לפרוייקט שהתחלת, ולהשתמש אך ורק בשקיות משומשות!

הכוונה בשקיות משומשות הן שקיות כאלה שלא היתה ברירה לקחת מהחנות כי אחרת זה אומר לסחוב את המלפפונים והעגבניות בידיים כי שכחת לקחת שקית רב-פעמית מהבית. או כאלה שיש לך עוד מהתקופה החשוכה שלקחת שקיות מחנויות בלי חשבון, או כאלה שלקחת מהבית של ההורים/השכנה/החבר.

נשבע/ת?
יופי, אפשר להמשיך.

סלילים מוכנים בצבעי הקשת

ותודה לחמוטל לורנס מהבלוג "קיימות כדרך חיים" שהכניסה אותי לעולם המופלא של מיחזור שקיות.

אז איך מכינים חוט לסריגה משקיות?
יש שתי שיטות שאפשר להשתמש בהן:

1 – שיטת הלולאות

זו השיטה שאני משתמשת בה בעיקר. היתרון של השיטה הוא שכל לולאה משתלבת יפה בקודמת, כך שאין בסופו של דבר קשרים שצריך לשלב באלגנטיות לתוך העבודה המוגמרת. מתאים במיוחד לעבודה עם שקיות 'גופיה'.

יתרון: אפשר לשלב לולאות בלי צורך לעשות קשרים מכוערים.

חסרון: לא מתאים לשקיות עבות.

הכנתי סרטון המדגים את שיטת הלולאות:

תיק צבעוני סרוג משקיות ניילון
תיק סרוג משקיות "גופייה". החוט הוכן בשיטת הלולאות, ונסרג במסרגת קרושה (מס' 5). בתיק הזה כל לולאה היתה בצבע אחר, ולכן אפשר לראות מה האורך המתקבל מלולאה אחת של שקית ממוצעת.

2 – שיטת החצאית

היתרון של שיטה זו היא שנוצר "חוט" לא כפול ולכן דק יותר. מתאים יותר לעבודה עם שקיות עבות.

יתרון: טוב לעבודה עם שקיות עבות

חסרון: אין שילוב אלגנטי בין חוט לחוט, כשנגמר צריך לקשור את הקצה של החוט הישן לחדש, ואחר-כך להסתיר את הקשר בתוך העבודה.

פורשים את השקית
פורשים את השקית
מקפלים לחצי
מקפלים ומשאירים רווח של 1-2 ס"מ בערך
מקפלים את השקית כהכנה לגזירה
מקפלים את שאר השקית עד הקו הזה
חותכים את הרצועות של השקית
חותכים רצועות עד מעבר לקו הקיפול, אבללא חותכים עד הסוף
הקשית החתוכה בשיטת החצאית
פורשים את השקית. אה! לכן קוראים לזה שיטת החצאית!
גוזרים לפי הקווים
פותחים את השקית בקו הקיפול וגוזרים לפי הקווים המסומנים
חוט ארוך ורציף משקית
נוצר חוט ארוך ורציף
כך גוזרים את הקצה
את הסוף גוזרים כך
סליל מוכן
התיק המוכן
תיק סרוג בשתי מסרגות. החוט הוכן בשיטת "החצאית".

 

התיק ממבט קרוב
גם את התיק הזה הכנתי בשיטת החצאית, אבל הוא סרוג במסרגה אחת. מבט מקרוב.

מה עושים עם השאריות אחרי החיתוך?

אני שומרת ומשתמשת בזה לעבודות הלחמה של שקיות (יוצאים דברים מגניבים), או כחומר מילוי. אם אין ברירה אלא לזרוק, אז רצוי לאסוף הכל ביחד בכלי סגור היטב כדי שהחתיכות הקטנות לא יתפזרו.

אילו שקיות?

אני מחלקת אותן לשתי קטגוריות: שקיות גופיה ושקיות עבות (למרות שבין העבות יש כאלה שהן יחסית דקות ומרשרשות).

שקיות גופיה

שקית גופיה
להלן: שקית גופיה

נקראות כך כי הן… נראות כמו גופיה.

יתרונות:

  • דקות בדרך כלל ונעימות למגע בזמן הסריגה. אם כי נתקלתי בכאלה שהיו עבות יותר. במקרה כזה גוזרים לולאות דקות יותר.
  • יש להן צבעים חלקים ומוחלטים ובמגוון גדול של צבעים. לפעמים יש כאלה עם הדפסה עליהן, (כמו בשקיות של הסופרים) ולהדפסה יש צבעים שונים. אבל בכללי לרוב הן חלקות.
  • הצבע של השקית לא יורד עם השימוש, ונשאר גם בכביסות. (אם יש הדפסה על השקית, אז היא כן דוהה ונסדקת עם הזמן והשימוש, אבל לפעמים האפקט דווקא יפה יותר כך).

חסרונות:

  • לפרוייקטים מסויימים יכולות להיות דקות מדי.
  • לא נתקלתי אף פעם בשקית כזאת בצבע אדום. יש את כל שאר הצבעים, ויש ורוד כהה, אבל לא אדום. קצת מוזר.

שקיות עבות / נשיאה

שקיות שנועדו למשקלים גדולים יותר, הן מגיעות מגודל קטן מאד ומיותר (למשל בפארמים משתמשים בכאלה בגודל מתאים לתרופה) וגם כאלה ממש גדולות כמו שנותנים בחנויות צעצועים או כלי בית. בחלק של פתח הידית מודבקת בצד הפנימי יריעת פלסטיק נוספת לחיזוק.

שקית עבה
להלן: שקית עבה

יתרונות:

  • יכולות להגיע בשלל צבעים והדפסים, שפותחות אופציות נוספות לדוגמאות.
  • אפשר לגזור מהן הדפסות מעניינות ולהדביק על שקיות אחרות בעזרת מגהץ חם. זהירות חום גבוה מדי יכווץ מאד את הדוגמה. שימו לב לשים נייר אפיה בין המגהץ לשקית. אפשר לעשות בשיטה הזו יצירות אמנות מורכבות – קולאז'ים העשויים מפלסטיק במקום מנייר.
    למשל בשקית בתמונה הזו יש איורים יפים של פרפרים ופרחים שאפשר לגזור ולגהץ על פרוייקט אחר.

חסרונות:

  • שיטת הגזירה המתאימה להן היא שיטת החצאית, ואם השקית מאד עבה צריך לחתוך רצועות מאד דקות, זה יכול להיות עסק מסורבל.
  • פחות נעימות למגע.
  • השקית אלסטית יותר ויש לה נטיה להדבק קצת למסרגה, מה שיכול להקשות על התהליך. הצבע של ההדפסה גם עלול לרדת אל המסרגה ולהוסיך שכבה דביקה ומטרידה בזמן הסריגה.
  • הצבע של ההדפסה משתפשף ויורד במשך הזמן. זה יכול להיות יתרון אם המראה שהלכת עליו הוא המראה הדהוי יותר.

שילוב סוגי שקיות

אפשר גם לשלב. בדוגמה הזאת סרגתי משקיות כחולות שגזרתי בשיטת הלולאות, ושילבתי שתי שורות של שקית עבה בצבע כסוף שגזרתי בשיטת החצאית.

דוגמה של סריגה עם שני סוגים של שקיות

הקצוות האלה בצדדים נשארו בגלל ששילבתי כאן שתי שיטות. את הקצוות שנשארו אני אשלב פנימה לתוך העיניים בעזרת מסרגה דקה.

ואיך סורגים?

כמו בצמר או חוטי קרושה. אפשר לסרוג בשתי מסרגות, ואז נוצר "אריג" אוורירי ואלסטי יותר.

אני מעדיפה לסרוג במסרגת וו (המכונה גם: מסרגה אחת, מסרגת צינור, צינורה ומסרגת קרושה). זאת השיטה האהובה עלי, מפני שגיליתי שהרבה יותר נוח לי לסרוג פלסטיק עם וו מאשר עם שתי מסרגות. משהו בקשר לאלסטיות החומר. ואולי זאת רק אני.
בשיטה הזאת האריג צפוף יותר. מתאים במיוחד לעבודות כגון תיקים סלים ושטיחונים.

יש תיקים שסרגתי בסיבוב. כלומר סורגים שורה ארוכה של עיניים, בערך כפול מרוחב התיק הרצוי, סוגרים עם עין שטוחה וממשיכים לסרוג שורה שניה בסיבוב, וכך ממשיכים עד שמגיעים לגובה הרצוי של התיק.

בגלל שסורגים באותו כיוון כל הזמן, נוצרת דוגמה מסויימת בצד אחד, ודוגמה אחרת בצד השני:

גליל סרוג - הצד החיצוני
סלסלה שנסרגה בסיבוב באותו כיוון – הצד החיצוני
גליל סרוג - הצד הפנימי
הצד הפנימי של הסלסלה

את היריעה הזאת סרגתי בכיוון אחד, בסוף השורה סובבתי וסרגתי לכיוון השני וכך הלאה. מתקבלת דוגמה שונה משתי התמונות למעלה:

מבט מקרוב של דוגמת הסריגה

מי שבכלל לא יודע לסרוג: קטונתי מלהסביר כאן סריגה על רגל אחת, מה גם שאני לא מומחית. מי שרוצה ללמוד סריגה (וכדאי, זאת פעולה מדיטטיבית נהדרת) יכול למצוא הרבה מדריכים חינמיים ברשת, או לעשות סדנה מקצועית. יש למשל את האתר המצויין הזה שמדגים בסרטונים את השיטות השונות »

עמודים? חצאי עמודים? או בכלל דוגמאות סריגה אחרות?

דוגמת עמודים שלמים עלולה להיות לא פרקטית כי היא יוצרת רווחים גדולים מדי, ולחפצים כגון עטים ומפתחות יש נטיה להציץ החוצה דרך החורים. אני סורגת תיקים בדרך כלל בדוגמה צפופה יותר למשל של חצאי עמודים – Single Crochet (sc). כמובן שאפשר לשלב ולסרוג את השליש התחתון בדוגמה צפופה, ואת השאר בדוגמה פתוחה יותר, וכך להפחית את הסיכוי שחפצים קטנים שמגיעים לתחתית התיק יציצו החוצה או חלילה יפלו.

סרגתי גם תיק עם שורות בסגנון ריבועי גראני, ושום דבר לא נפל לי מהתיק למרות הרווחים הגדולים, אבל מפתחות עלולים להציץ החוצה בצורה לא אטרקטיבית. אם תופרים בטנה לתיק אז בכלל אין בעיה. לרוב התיקים שסרגתי אין בטנה ושום דבר לא נפל לי מהתיק.

סרגתי תיקים עם כל מיני שיטות של עמודים ועם שילובים מעניינים שלהם. אני ממליצה להתנסות בדוגמאות שונות, זה הרבה יותר מעניין.

תיק ורוד סרוג משקיות ניילון בדוגמת עמודים מעורבת
שורות ראשונות חצאי עמודים, השורות הבאות עמודים שלמים, ושורות בצבע שחור בדוגמת רשת רחבה.
תיק סרוג משקיות בדוגמת משושים
תיק בדוגמת משושים

אוקי מסרגה, אבל איזה מספר?

אני משתמשת בעיקר במסרגות וו מספר 4-7. כדי לשלב קצוות בסוף העבודה לתוך התיק אני משתמשת במסרגה דקה יותר. אם חותכים את השקיות לרצועות עבות יותר אז גודל המסרגה צריך להיות בהתאם.

גודל התיק

אין לי באתר תרשימים של התיקים כי אני סורגת ברוחב שנראה לי באותו רגע. אני כן מקפידה לסרוג באותה מסרגה את כל התיק כדי שלא יהיו הבדלים בגודל העיניים.

חוטים בגודל אחיד (עד כמה שאפשר)

אני משתדלת לחתוך את רצועות הניילון באותו הרוחב, אבל גם מתחשבת בעובי השקית. משקיות עבות אני חותכת רצועות צרות יותר ומשקיות דקיקות אני חותכת רצועות קצת רחבות יותר. עם התרגול מגיעה המיומנות לחתוך לפי המראה גודל אחיד עד כמה שאפשר של רצועות.

רוחב: בערך 1 – 2 ס"מ. מדידה לפי העין, ותלוי בעובי השקית. כמובן שזה אף פעם לא יהיה לגמרי בעובי אחיד לחלוטין, אבל זה חלק מהיופי של עבודה בחומרים ממוחזרים. ברוחב הזה מסרגות 4 – 7 יכולות להתאים. מסרגה מס' 4 תתן דוגמה מאד צפופה, ואולי קצת קשה לעבודה. מסרגה 7 תתן דוגמה אוורירית יותר אבל לא מדי.
ראיתי במדריכים אחרים שממליצים לגזור ברוחב של 3-4 ס"מ, אז המסרגה צריכה להיות גדולה יותר. אישית אני מעדיפה רוחב צר יותר, זה מתאים יותר לסגנון הסריגה שלי.
מאחר וסגנון הוא עניין אישי, נסו בעצמכם כמה דרכים כדי לראות מה מתאים לכם. אבל אני לא ממליצה על רוחב פחות מ-1ס"מ, זה עלול להיות דק מדי.

הכנה מראש של חוטים

אני לא ממליצה לחתוך את כל מלאי השקיות שיש לך לחוטים מראש, רצוי לחתוך שקית אחת או שתיים, להתחיל לסרוג ואז לראות אם כדאי לחתוך רצועות רחבות או צרות יותר, בהתאם לסגנון הסריגה שלך ולעובי המסרגה.

בכל מקרה לא רצוי לחתוך בבת אחת המוני שקיות, ואז בבת אחת להכין מכל השקיות חוטים. כדאי לגוון ולחתוך כמה שקיות ואז לחילופין להכין כמה חוטים, כך תנועות היד לא חוזרות על עצמן יותר מידי. רצוי לא להפריז בתנועה אחת במשך הרבה זמן כי זה עלול לגרום לדלקת.

סלילים מוכנים בצבעים שונים
סלילים מוכנים. כל סליל כזה הוא בעצם שקית אחת.

אם יש הרבה שקיות מצבעים שונים אפשר בזמן הפנוי להכין הרבה סלילים. מכל שקית אני מכינה חוט, ואז מגלגלת אותו ל"כדור" ושמה בקופסה עם עוד כדורים מאותו צבע. כך אני מכינה "פלטה" של צבעים בקופסאות שונות. בגלל שלא כל השקיות זהות יש גוונים שונים של אותו צבע (צהוב-ירוק, צהוב-לימון, צהוב-כתום, צהוב-בהיר וכו'). כשיש מלאי יפה של כל הכדורים האלה אפשר לשחק עם הגוונים ולהכין דוגמאות מעניינות של שילובי צבעים ומעברים כמו למשל בתיק הצהוב הזה.

תיק פסים כתום-צהוב סרוג משקיות פלסטיק

בטנה

לרוב התיקים שהכנתי לא תפרתי בטנה. בסריגה צפופה יחסית (למשל חצאי עמודים) לא נופל שום דבר. לפעמים קורה שחפצים כמו עטים או מפתחות מציצים מהחורים אבל אותי זה לא מטריד במיוחד.

אפשרות 1 – בטנה מבד
תפרתי בטנה לשניים מהתיקים שלי מחולצת טריקו ישנה ומשארית בד שהיתה לי בבית. תופרים כיס גדול מבד בגודל הרצוי, את הכיס הזה מכניסים לתוך התיק כשהצד עם התפרים פונה החוצה, כך שבתוך התיק לא יראו את התפרים. את הכיס הזה תופרים לתיק בעזרת חוט רקמה או חוט תפירה בצבע זהה כמה שאפשר לתיק. אני מקפידה ככל האפשר לא להכניס את המחט לתוך ה"חוט" של השקיות אלא לרווח שבין הלולאות כדי לא ליצור חורים מיותרים בשקיות שעלול לפגום בחוזק שלהן.

תיק סרוג מסליל קלטת אודיו, ולידה בטנה מבד
תיק סרוג מסליל קלטת אודיו. לצידו הבטנה שתפרתי, לפני שהכנסתי אותה לתיק.

אפשרות 2 – הלחמת שקיות – פחות מומלץ
משטחים ומגהצים שתי שקיות גופיה בחום בינוני (שמים נייר אפיה מעל כדי שהשקית לא תדבק למגהץ). גוזרים את היריעה המתקבלת למלבן בגודל הרצוי, צריך לקחת בחשבון שהיא עלולה עוד להתכווץ בצדדים.
הופכים את התיק המוכן, ואת היריעה הזאת מגהצים על התיק כך שהיא תדבק עליו. עושים כך גם בצדדים האחרים ובתחתית התיק. הופכים את התיק שוב וזהו. עכשיו יש בטנה פנימית שעשויה מאותו חומר של התיק. היא נעימה למגע ומונעת את האפשרות שחפצים קטנים יציצו מהחורים.
רצוי לעשות נסיונות עם כמה שקיות לפני כן כדי לוודא את חום המגהץ הרצוי לעובי השקיות. חום נמוך מדי לא יעשה כלום וחום גבוה מדי יכווץ את השקיות מאד ויעשה בהם חורים.

חסרונות:

התיק נעשה נוקשה יותר. יש מי שיראה בזה יתרון כי אז יש לתיק מראה יותר יציב וקשה. אבל אני פחות אוהבת את זה.
חסרון נוסף הוא שהבטנה בשיטה הזאת עלולה להפרד מהתיק. החום של הגיהוץ צריך להיות מספיק גבוה כדי להדביק את הבטנה לתיק אבל לא מידי כדי לא לגהץ את התיק עצמו.
אבל אפשר לחזק את החיבור של הבטנה עם תפירה.

בטנה לתיק עשויה משקיות מולחמות
בטנה לתיק מהלחמת שקיות

כיס פנימי לתיק

כשמכינים תיק כדאי להכין לו גם כיס פנימי לטלפון נייד ולמפתחות, כדי שלא יהיה צורך לפשפש הרבה בתיק כדי למצוא אותם. אני סורגת מלבן בצבע תואם, ותופרת אותו בצד הפנימי בעזרת מחט צמר ו"חוט" משקית ניילון באותו צבע.

כיס פנימי
כיס פנימי לתיק, סרוג באותה דוגמה של התיק. אמנם זה מבפנים ורק אני רואה, אבל למה שלא יהיה יפה. התמונה לא אטרקטיבית מהזווית הזאת, אבל אפשר להבין למה הכוונה.

אם רוצים בטנה כדאי לשים לב להוסיף את הכיס הפנימי אחרי שמכינים את הבטנה. ולא להזכר בזה אחר כך כמוני ולהרגיש מטופשים.

ידיות ורצועות

כשסורגים רצועות לתיק חשוב לקחת בחשבון שבגלל האופי האלסטי של החומר, הרצועה תמתח במשך הזמן ותהיה ארוכה יותר עם השימוש. במיוחד אם מכניסים לתיק דברים כבדים. לכן כדאי לסרוג את הרצועה קצת קצרה יותר ממה שנראה שצריך, וגם  קצת רחבה יותר.

כביסה ויבוש

שטיפה
שוטפים ידנית, ואפשר לכבס את התיקים במכונה בטמפרטורה נמוכה. באופן אישי כיבסתי במכונה גם בטמפרטורה של 80 מעלות, אבל אני לא יכולה לקחת אחריות, במיוחד כשיש הבדלים בעובי השקיות, הדוגמה ושיטת הסריגה.

יבוש
תולים לייבוש על החבל כרגיל. אפשר אמנם גם במייבש הכביסה (לא בחום הגבוה ביותר שלו) אבל שימוש ממושך במייבש עלול לגרום לפלסטיק לאבד את האלסטיות שלו ולהיות שביר. לכן עדיף פשוט לתלות על החבל.

ולסיום

אם המידע הזה היה שימושי עבורכם אני מאד אשמח לדעת. כתבו בתגובות מה הכנתם, ואם אפשר צרפו קישור או תמונה כדי שנוכל גם לראות ולהנות. תודה!

חלק מהתיקים שסרגתי

ומי שרוצה לקבל עדכונים על פוסטים חדשים יכול להירשם בטופס בצד (בניידים גוללים למטה). ועקבו אחרי העמוד שלי בפייסבוק.

5 תגובות

  1. חנה אסתרי

    מדהים! ניסיתי לסרוג והצלחתי לא רע בכלל – השאלה היא כיצד מייצרים "חוטי ניילון" אחידים?
    תודה מאוד אשמח למענה

    • באופן כללי אני משתדלת לחתוך את רצועות הניילון באותו הרוחב, אבל גם מתחשבת בעובי השקית. משקיות עבות אני חותכת רצועות צרות יותר ומשקיות דקיקות אני חותכת רצועות קצת רחבות יותר. לא ממש מדויק, אני אף לא מודדת עם סרגל, אבל ככה לפי העין.
      זה אף פעם לא יהיה ממש אחיד, גם בגלל שבנקודה בה שתי הלולאות מתחברות נוצר קשר עבה יותר. אבל זה חלק מאופי של החומר (:
      עם הניסיון מקבלים יותר מיומנות ותחושה לגבי הרוחב הרצוי. זה כמובן תלוי גם בגודל המסרגות ובסגנון הסריגה של כל אחד (יש מי שבאופו טבעי סורג צפוף יותר ומי שסורג רופף יותר).

  2. שלום,
    וואהו הסתכלתי ממש מדהים ,,,,אם רק תראי איך חותכים את השקיות אשמח.
    ויש לי עוד שאלה ואשמח לעזרה,,,מה אפשרי לעשות מסלילים של סרטי קולנו הישנים?

    • הי ניצה, סליחה על התגובה המאוחרת (:
      עדכנתי את הפוסט ועכשיו הוא כולל צילומים והסברים על שיטות גזירת השקיות.

      אף פעם לא ניסיתי סלילים של סרטי קולנוע, רק של קלטות וידאו, כמו למשל כאן: http://www.naama-ym.com/theblog/2010/08/video_tape_bag/

      אם את מנסה, אני אשמח לשמוע איך היה
      בהצלחה!

  3. פינגבאק:שקיות | It is what it is

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *